החלטה בתיק ת"ת 33031-06-12

בפניי התנגדות לביצוע תביעה לסכום קצוב.

לאור הודעת ב"כ המשיבה כי הוא מוותר על חקירה נגדית של המצהיר, קבעתי בהחלטתי מיום 20/6/12 כי לא יתקיים דיון, וכי הצדדים רשאים להגיש סיכומים בכתב.

המבקש לא הגיש סיכומים, והמשיבה הגישה סיכומים, וכעת מבקשת מתן החלטה.

מאחר וההתנגדות הוגשה במועד, כפי שקבעה רשמת ההוצל"פ הנכבדה, תמי לוי יטח, אין צורך להתייחס לטענות המבקש בעניין המסירה, ובפיו טענה אחת בלבד, לפיה הינו ערב בלבד, ואין עילת תביעה נגדו ואין יריבות, מאחר והמשיבה אינה רשאית לפנות אליו טרם הפניה לחברה.

הטענה נדחית, מאחר וברור כבר עתה כי אינה מגלה עילה.

1.         התביעה הוגשה על בסיס מסמך המוכתר "כתב התחייבות" לפיו מתחייב המבקש לשלם למשיבה את כל הסכומים, שיגיעו לה מאת מוסך דכה בע"מ (נספח א' לכתב התביעה). איני מקבלת את טענת המשיבה בסיכומים לפיה המסמך אינו כתב ערבות (סעיף 7 לסיכומים), שכן הטענה סותרת את מהות המסמך, ואת האמור בכתב התביעה עצמו: "החייב ערב לחובות והתחייבות מוסך דכה בע"מ כלפי הזוכה... מצ"ב כתב הערבות נספח א'" (סעיף 4 לכתב התביעה) ובנספח א': "לכתב התחייבות וערבות זו" (סעיף 8 לנספח א').

            עם זאת, אין תחולה של הגנת חוק הערבות, התשכ"ז-1967 על עסקאות מסחריות רגילות כגון מתן סחורה באשראי: "מן המקובץ עולה כי המבקש חתם על ערבות במסגרת מערכת יחסים של ספק-לקוח, ולא במסגרת עסקה של מתן הלוואה. על מערכת יחסים שכזו לא התכוון המחוקק לפרוש את הגנת חוק הערבות" ( בר"ע (מחוזי תל אביב יפו) 2403/02 גלנט נ' ספיריטוס, תקדין-מחוזי 2003 (3), 11868). המשיבה כלל אינה נכנסת להגדרת "נושה" - "מי שמתן הלוואות הוא במהלך עסקיו הרגיל, אף אם אינו עיסוקו העיקרי", לכן אין ההפנייה לסעיף 8 לחוק הערבות מקימה למבקש הגנה.

2.         המבקש לא העלה בתצהירו כל טענה נוספת, ואין לקבל העלאת טענות עובדתיות בהתנגדות, שאין לה תימוכין בתצהיר: "ראוי לדייק ולומר כי לא הטענות שפורטו בגוף הבקשה לרשות להתגונן יהוו את טענות ההגנה, אלא רק אותן טענות שהובאו במפורש בתצהיר ואלה בלבד ( ד. בר אופיר, " סדר הדין המקוצר בהלכה הפסוקה", מהדורה תשיעית, עמ' 197-198). המבקש לא הכחיש את חתימתו על כתב ההתחייבות וערבות, ובמיוחד לא הכחיש את החוב נשוא התביעה, אלא אף הודה בו בעקיפין. טענות הקיזוז והטענות כנגד מסמכי המשיבה, שכאמור נטענו רק ע"י ב"כ המבקש, נטענו בצורה כללית וסתמית, שאינה מקימה למבקש הגנה: "טענה סתמית "אינני חייב", איננה מספיקה ואיננה מזכה ברשות להגן. טענה כזו אינה טענת עובדה שניתן להוכיחה בראיות אלא מסקנה משפטית, וספק אם בכלל מקומה בתצהיר בלי שהונחו היסודות העובדתיים לביסוסה" ( שם, עמ' 196). אין מקום לטענה כי התביעה אינה כשירה להתברר כתביעה לסכום קצוב, בהינתן ראשית ראייה להתחייבות המבקש ולערבותו, וראיות ברורות לסכום החוב ולאי התשלום ע"י מוסך דכה בע"מ.

הסיכום הינו כי אין בפי המבקש טענת הגנה כלשהי, ואני דוחה את ההתנגדות לביצוע תביעה.

מאחר ולא התקיים דיון, איני עושה צו להואצות ההתנגדות לביצוע תביעה לבדה, אלא המבקש ישלם את החוב, ההוצאות ושכ"ט עו"ד שנקבעו בתיק ההוצל"פ 02-22230-12-6.

עיכוב ההליכים מבוטל.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ' תמוז תשע"ב, 10 יולי 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: